מעבידים רבים ו/או ועדי עובדים נוהגים לתת לעובדיהם שי לכבוד חג הפסח וראש השנה.

השי יכול לבוא בצורת 'תווי שי' או בצורת 'חפץ'.

להלן כמה נקודות חשובות:

1. 'שי לחג' נחשב טובת הנאה בדומה לכל טובת הנאה הניתנת לעובד, במסגרת עבודתו, ולכן הוא חייב במס.
2. במקרים של רכישה מרוכזת של תלושי שי בידי מעביד, ניתן להתייחס להפרש שבין עלות התלושים לשווי הקניה שלהם, כהנחה מסחרית הניתנת למעביד, ולפיכך אינה נכללת בשווי ההטבה.על כן, שווי ההטבה שיש לזקוף לעובד הינו בגובה עלות תווי השי למעסיק, ולא בגובה הערך הנקוב של תווי השי.
3. במקומות עבודה רבים מקובל לתת שי באמצעות ועד העובדים. כאשר השתתפותו של המעסיק בהוצאות הוועד נקבעת לפי מספר העובדים, מתייחסים לכך כאל תוספת לשכרו של העובד.
4. אין הבדל אם משלמים שכר או חלק ממנו ישירות לעובד או לגוף אחר (כמו ועד העובדים) בעבורו.
5. במקרים שבהם השתתפות המעסיק היא בסכום גלובלי שלא ניתן לייחסו באופן ספציפי לעובדים מסוימים, אין מוסיפים אותו למשכורת, אך ההוצאה לא תוכר ותחויב אצל המעסיק כהוצאה עודפת.
6. מתנות בסכום סביר שנותן המעביד לעובדו לרגל אירוע משפחתי או אישי כגון: נישואין, הולדת ילדים בר/בת מצווה וכו', אין להוסיפן לשכר ואין לחייבן במס כל עוד שוויין עד 210₪ למתנה, הניתנת לא יותר מפעם בשנה. כל סכום העולה על כך מתחייב במס כתוספת לשכר.
7. מהיבט המעביד - הוצאה בעבור מתנה לעובד בגין אירוע אישי כאמור, תותר בניכוי בידי המעביד כפוף למגבלת הסכום 210₪ לשנה.
8. כאשר נותנים מתנות ללקוחות ולאנשים הנמצאים בקשרי מסחר, אין הבחנה בין שי לחגים ובין מתנה לרגל אירוע משפחתי או אחר. סכום ההוצאה המותרת נקבע לסך של 210₪ לאדם לשנה.
9. מקבל המתנה, שאינו שכיר אצל מי שנתן אותה, אינו חייב במס בגינה, ואילו הנותן יכול לרשום אותה כהוצאה, כאמור לעיל.
10. יש לציין במסמך את שם המקבל, את הקשר שלו לעסק ואת נסיבות מתן המתנה.

ההגבלות שצוינו חלות גם על גופים ציבוריים ומלכ"רים, ולא רק על עסקים.