בימים אלה של מיתון ותחזיות פסימיות של גורמים רבים, בעיקר מהתקשורת, קשה לי להשתחרר מהתחושה שהמציאות הנוכחית, כמו כל מציאות, הינה נבואה המגשימה את עצמה. חשוב שנזכור שיש לנו את החירות לבחור האם להצטרף למחול השדים המבועת או להתבונן על המציאות ללא כחל וסרק ולעצבה כחפצנו באמונה ובבטחון.

לא מזמן הזכיר לי הבן שלי שבמיתון הקודם - תחילת שנות ה- 2000 אנשים אמרו שמיתון כזה כבד עוד לא היה מאז הצנע, או מאז 1967, אלא שאז "היתה לאנשים תקוה", בבדיחות הדעת, מספר בני שלא פעם אומרים לו אנשים על המיתון הנוכחי שהוא הגרוע ביותר - וכשהוא מציין את הקודם - מושכים האנשים בכתפיהם ומפטירים: "כן, אבל אז היתה לאנשים תקווה".

 תעתועי הנוסטלגיה....

חיפוש במגירות העלה מאמר שכתבתי לפני מס' שנים שסקר סדנה שהעברתי לאסירים בחג החנוכה. אני מוצאת שהוא אקטואלי במידה רבה ויכול להזכיר לנו דבר או שניים על היכולת הפנימית האדירה שלנו לחולל ניסים קטנים - גדולים :-)

קריאה נעימה!
 
מאמר זה מבוסס על פעילות שניתנה לקבוצת אסירים מאגף מג"ש (מרכז גמילה שיקומי) בכלא באר-שבע,  מספר ימים לפני חג החנוכה.
 
 הפעילות התחילה בסבב היכרות קצר, בעקבותיו מדיטציה בדמיון מודרך כשברקע מתנגנת נעימת חליל שקטה המלווה בריח קטורת עדין. המשתתפים נתבקשו להיזכר בנס שאירע להם או לקרוביהם. לאחר מכן ניתנה הרצאה בנושא ונתקיים דיון. בשלב זה, נתבקשו המשתתפים לעצום עיניים להביע בליבם משאלה להתרחשות נס בחייהם (לאחר שיסיימו בהצלחה את תהליך הגמילה וישתחררו מהכלא). 
 
לקראת סיום המפגש בחר כל אחד מהמשתתפים קלף (הפנימיאלים מלאי ההשראה) מהקלפים שפוזרו מראש במרכז המעגל. מרתק היה לגלות כיצד הקלפים "קלעו בול" למשאלות. מרגש במיוחד היה הקלף שקיבל אחד המשתתפים אשר ביקש להיות אב טוב ומסור יותר לבתו הקטנה - בקלף היה כתוב: "בתי היקרה אני יודע שאכזבתי אותך - אנא סלחי לי - אביך"....
 
******
 
בדרך כלל אנו מפרשים את המושג נס  כהתרחשות המנוגדת לחוקי הטבע, כהתרחשות של משהו בלתי אפשרי. 
 
הגדרה מקובלת  של נס:  התרחשות בניגוד לחוקי הטבע
 
אם נעיף מבט לאורך ההיסטוריה נבחין כי אנשים רבים "עשו את הבלתי אפשרי". קצרה היריעה מלמנות אותם: אנשים שנרפאו ממחלות סופניות, אנשים שניצלו בדרך נס בתאונה או במלחמה, ספורטאים ששברו שיאי עולם בהם נראה היה כאילו התגברו על חוקי הטבע, אקרובטים שהלכו בחן ובביטחון על חבל דק, מגידי עתידות שדייקו בתחזיות שלהם וכן אישים כמו אורי גלר שהצליחו לכופף כפיות בכח המחשבה.
 
אם אנו, "האנשים הפשוטים",  נגיע באמצעות מסוק לשבט נידח, החי בלב הגונגל, נשמיע לבני השבט מוסיקה מתקליטור, או נראה להם את עצמם במצלמה דיגיטלית - הם יחשבו שיש לנו כוחות מיוחדים.  חלקם אף יאמינו  שאנו אנשים קדושים. כדאי לזכור כי גם בתרבות המערבית - עד לשנת 1969 - נחיתה על הירח נתפסה כבלתי אפשרית אף היא.
 
כשם שאנו, בני המערב והאסטרונאוטים הראשונים שנחתו על הירח איננו קדושים המחוללים ניסים, כך למעשה הדבר עם אורי גלר, הנביאים והחוזים למינהם - איש  מהם אינו מחולל נסים,  הם פשוט רואים את האפשרויות הנסתרות מעיניהם של אחרים.
 
הסיפור הבא (סיפור אמיתי מהמקורות) ידגים לנו את העניין ביתר בהירות:-
 
לפני שנים רבות, חי בקונסטנטינופול (איסטנבול של היום)  רבינו גרשום. רבינו גרשום שהיה צדיק וחכם גדול שימש כאחד משריו הנבחרים של המלך.רצה הגורל ואחד השרים קינא ברבינו גרשום על מעמדו הרם והמיוחד והעליל עליו עלילה כי גנב מאוצרות המלך. בשל כך סר חינו של רבינו גרשום בעיני המלך, הוא נתכעס עליו  וציווה להשליכו להינמק בכלא בראש  מגדל  גבוה ללא אוכל ומים.  
 
לרבינו גרשום היתה אישה שאהבה אותו מאוד. למרות שידעה כי אפסו סיכוייה לסייע בידו  החליטה ללכת למגדל באישון הלילה.  רבינו גרשום ביקש ממנה ממרומי המגדל כי תביא לו בלילה שלמחרת חיפושית, מעט דבש, חוט משי, פתיל וחבל עבה.
האישה תמהה כיצד תוכל למסור לו את שביקש והיתה מלאת ספקות באשר ליכולתו להימלט בעזרת חפצים פשוטים אלו, אך מאחר והיתה נאמנה לו מאוד הסכימה למלא אחר בקשתו.
 
למחרת בלילה כשהגיעה האישה עם הפריטים המבוקשים, ביקש ממנה רבינו גרשום שתמרח בדבש את המחושים של החיפושית, ולאחר מכן שתקשור לחיפושית בעדינות את חוט המשי ותניח אותה על המגדל. החיפושית, שהריחה את הדבש, התחילה לנוע קדימה במעלה המגדל. משהיגיעה לראש המגדל, התיר רבינו גרשום את חוט המשי, וקרא  לאשתו שהמתינה על הקרקע לחבר לקצה של חוט המשי את הפתיל ולקשור לפתיל את החבל העבה.  רבינו גרשום משך אליו את חוט המשי עד שהצליח לתפוס בחבל  - ומפה הדרך לחופש היתה קצרה...
 
לא קשה לדמיין איך הגיבו השומרים שהגיעו בבוקר וגילו כי המגדל ריק. סביר מאוד להניח כי קראו פה אחד בחיל וברעדה כי הקדוש חולל נס ונעלם.
 
האמת, כידוע לנו היתה פשוטה יותר: רבינו גרשום הבחין באפשרויות המילוט העומדות בפניו וניצל אותן באופן מושלם.  
 
כעת נוכל  להגדיר את מושג הנס מחדש:
 
ההגדרה החדשה לנס:  הבלתי אפשרי - הופך להיות אפשרי
 
אם נתבונן אחורה, החל מהילדות המוקדמת שלנו, נבחין כי דברים רבים בחיינו אשר נראו לנו בתחילה בלתי אפשריים הפכו מאוחר יותר לאפשריים לחלוטין: למדנו ללכת, לרכב על אופניים, לשחות...
איך  הצלחנו  לעשות זאת?  ראינו כי האפשרות קיימת: ראינו אחרים עומדים, הולכים, רוכבים ושוחים.  הדבר דרבן אותנו לנסות שוב ושוב, ולמרות שנפלנו, קמנו, ושוב נפלנו, לא התייאשנו מלנסות - עד שהצלחנו. במילים אחרות התמקדנו במטרה שלנו בנחישות ובהתמדה. 
 
כמעט ולא קיים  מצב "בלתי אפשרי".  קיים  מצב בו טרם נתגלו לנו האפשרויות .
נס, הינו אם כן,  הפיכת דבר מה הנראה בלתי אפשרי לאפשרי. האפשרויות לנס קיימות כל הזמן (בדרך כלל "מתחת לאף"). כל שעלינו לעשות הוא להבחין באותן אפשרויות ולרתום אותן לטובתנו.
 
הסיפור  על השר והמגדל יכול לשמש לנו  כמשל - המגדל הנו הכלא של המגבלות, המכשולים והמחסומים שאנו מציבים בפני עצמנו, גם אם נראה לנו לפעמים כי  זה העולם החיצון אשר הציב אותם בפנינו.
  
מה היה ברשות אותו שר שאפשר לו לראות את האפשרויות העומדות לרשותו לבריחה מהמגדל הגבוה? במילים אחרות: מה אנחנו צריכים לעשות בשביל לחולל נס, כלומר  לשנות  את הבלתי אפשרי לאפשרי? 
 
1. אמונה  
האמונה עוזרת לנו למצוא את הדרך. אנו מאמינים שקיימת אפשרות לביצוע הנס/השינוי המיוחל, ולכן אנו מחפשים אחריה עד שאנו פוגשים בה.  בדרך כלל  (למעט מקרים של חסד מופלא) אם לא נאמין, לא נבחין באפשרות גם היא תהיה מתחת לאף שלנו.
בסרט "בליפ" מסופר על האינדיאנים אשר לא ראו את הספינה של קולומבוס מתקרבת אליהם. מאחר וספינה לא היתה קיימת בעולם המושגים שלהם,  הם  לא ראו אותה! 
גורדייב, מספר כי במהלך מסעותיו הרוחניים באסיה פגש בשבט שהתפיסה שלו היתה דו-מימדית, כך שאם היו משרטטים סביב בני השבט מעגל על האדמה, מבחינתם כאילו בנית סביבם חומה גבוהה - הם לא היו מסוגלים לצאת מהמעגל!!!
 

המושג "בלתי אפשרי" הינו  מגבלות דמיוניות ששמנו על עצמנו

 
בנוסף עלינו להאמין ברעיון או באדם מסויים  שלמענו כדאי לנו להתאמץ.
 
2. אהבה 
מישהו  או משהו אהוב שלמענו שווה לנו להתאמץ מצד אחד,  ומצד שני מישהו שאוהב אותנו ומוכן לעזור לנו, כמו למשל אשתו של השר. בנוסף, גורמת לנו האהבה  לחשוב בצורה יצירתית -  למצוא דרך  "מתחת האדמה" לחולל את השינוי המבוקש.  
 3. תקווה
התקווה מאירה לנו את הדרך ונוטעת בנו את הכח והאומץ להצליח.  התקווה מחזקת ומעודדת אותנו כי יש טעם לפעול ליישום האפשרויות הקיימות. במילים אחרות: אנו זקוקים לתקווה כדי שנוכל לצאת לפעולה.
 
4. התמדה, ריכוז והתמקדות במטרה   התמדה ריכוז והתמקדות במטרה צריכים להיות המלווים הצמודים של האמונה, האהבה והתקווה.   באמצעות  ריכוז והתמדה במטרה אפשר להזיז הרים - פשוטו כמשמעו  
כשמשהו נראה לנו בלתי אפשרי - זה כאילו יש לנו צעיף על העיניים המסתיר לנו את האפשרויות העומדות ברשותינו.
הדרך הבטוחה והפשוטה לגלות את האפשרויות - הינה למצוא מישהו אחר שהצליח לבצע את מה שנראה בעינינו בלתי אפשרי, בדיוק כמו התינוק המתבונן במבוגרים ולומד מהם ללכת.   אין מעשי קסמים - יש אפשרויות
 
 אנו שואבים עידוד ותמיכה כשאנו נמצאים בחברת אנשים "שעשו זאת" או שאנו קוראים ושומעים עליהם. הימצאות  בחברתם של מי שהצליחו לעשות בחייהם שינוי לטובה, או אפילו לקרוא או לשמוע על אנשים כאלה,  מחזקת את האמונה, האהבה התקווה וכושר ההתמדה. לחילופין, חשוב להתרחק כמו מאש מאנשים המנסים לייאש אותנו במילים כמו  "אף פעם לא  תצליח". 
  
כאשר אנו מתמקדים ומתרכזים באמונה, אהבה ותקווה, כאשר אנו  מתגברים על נקודת השבירה והייאוש שמופיעה בדרך כלל  אי-שם באמצע הדרך. כאשר אנו אוזרים כוחות נפש וממשיכים  הלאה,  או אז מתחולל  קסם של ממש בחיינו:  ההשגחה העליונה (המלאך, אלוהים או  מי שאנו מאמינים בו) באים לקראתנו  והדרך להגשמת המטרה הנכספת מתקצרת באורח נס.
 
בהצלחה בהגשמת  הנס האישי שלכם!