לכל מי שמגיע לפתחה של אופירה יש זוגיות "משובשת" עם אוכל בעוצמות עומק ורגש שונות ואחרות.
בסדנא הקבוצתית "חופש מאוכל" המשתתף/ת יוצא/ת למסע שהוא תחילתה של דרך עמוקה ובוחנת, חווייתית ואישית מאד.
כשוני שבין האנשים, כך השוני במוכנות להתמסר, לראות נכוחה ולחוות שינויים.
אופירה מובילה את הסדנה ואת התהליך האישי במינון מדוייק מאד של מתן תובנות שקל מאד להתחבר אליהן, במתן כלים מלווים, בהבחנות כנות ואמינות בין כלים טכניים מסייעים לבין מפגש עם עצמך, במינון, בעומק ובאומץ לגבי הנכונות להיות במקומות העמוקים והחרותים הללו בנפש של כל איש/ה ומזונו/מזונה הפנימי.
השיח האמיתי בסדנא הוא בעצם על "חופש" ועל ויתור על כבלים אישיים, אותם אנו מכירים שנים ויודעים איך לחיות עמם (בסבל), ועל הטמרתם במשהו אחר כפי שזה נכון לכל אחד ואחת אחרי שמצאו זאת בתוכם.
זהו תהליך של "הריון" ושל לידות ושל יצירות של מהויות אחרות.התהליך הוא יצירתי, אישי, עצמאי ומרתק.
שום דבר איננו נעשה ב"בום", אין לאופירה שום מטה קסם. יש לה יכולת פנינית ממש להוביל, לעזור להתבונן, לכבד מאד את התהליך של כל אחד ואחת, לומר דברים באומץ ועם המון רוך וחמלה. הדרך ברורה לה מאד. הכבוד שהיא רוכשת לכל משתתף/ת מעורר השתאות והשראה. המחוייבות הפנימית שלה להובלה, לשיתוף פעולה, לחמלה מובהקת ומורגשת כל הזמן.
אופירה, שעברה בעצמה את התהליך, לא שמה עצמה כ"גורו", היא יודעת ורואה גם את אלה שכרגע קשה להם להפנים וללכת עם הדרך, וגם אותם היא מלווה בכנות אישית ובאמירות מעצימות.
אם 20-30 שנים האוכל אינו ידיד ורע אלא מקור לקושי נפשי או בריאותי - אי אפשר לצפות שבמהלך סוחף אחד תיפתרנה לנו הבעיות. אופירה מזמינה את המשתתפים למסע ומתחייבת להיות שם עבורם לאורך זמן ובאיכויות שאותי מפעימות ומרגשות. אני שם במסע... ואני מודה ומוקירה מאד.