אני מרגישה שמקצצים לי את הכנפיים. שמקטינים אותי ולא נותנים לי להתקדם. וזה גורם לי

לרצות לעזוב את הארגון שבמשך עשרות שנים תרם לי המון מבחינה מקצועית.

 היא פרצה בבכי והמשיכה, "אבל זה לא פשוט לעזוב מקום שעיצב את הזהות המקצועית שלי, שהצמיח אותי, מקום שהשקעתי בו כל כך הרבה, מבלי לקצור את הפירות"

ביקשתי אותה לצעוד על Diamond of Opposite- כלי סוציומטרי שמסייע למדידת קונפליקט לפני היציאה למשחק הפסיכודרמטי.

על פי הפרמטרים שהיא סימנה התקבלה תמונה שהצביעה בבירור שהיא קרובה יותר להחלטה לעזוב מאשר להישאר אולם יש עדיין משהו שאוחז אותה ומונע ממנה לעשות את הצעד הסופי.

ביקשתי ממנה לסמן בעזרת צעיפים צבעוניים שהונחו על הארץ מהם ה"חוטים הסמויים" שעדין קושרים אותה לארגון, ולנקוב בשמם. לאחר שהיא זיהתה 4 "חוטים" היא החליפה תפקיד עם כל אחד מהם ולאחר שאמרה משפט אחד מהתפקיד של כל אחד (Soliloqui ), היה ברור איפה תקועה רוב האנרגיה. שם התעכבנו לשיחה מעמיקה מול הכיסא הריק עם חילופי תפקיד והיא הצליחה להשתחרר מהקשר. לסיום הזמנתי אותה לדבר אל הכנפיים הקצוצות שלה. היא ביקשה מהן סליחה על שהקטינה וכיווצה אותם, ועל שנתנה לאחרים רשות למנוע מהם לעוף גבוה. היא הבטיחה לאפשר להם המראה עם מלוא הפריסה המרהיבה שלהם, עם כל גוני הקשת.