מאמן לחשיבה אחרת / בלוג

יש משהו מבלבל בימי ראשון. מצד אחד, זה מין קו פתיחה כזה. שבוע חדש. התחלה חדשה. ההזדמנות "להיות על זה". לעשות מה שלא הספקת בשבוע שעבר. להציב מטרות. לזוז קדימה. מצד שני, בינינו – לפעמים לא מרגישים שום התחלה. מרגישים עייפים עוד לפני שהשבוע התחיל. עמוסים בראש, חסרי סבלנות בלב, ורק רוצים שיום חמישי כבר יגיע.

וזו בדיוק הנקודה שבה קל ליפול לשכחה. לשכוח שיש לך השפעה על איך ייראה השבוע שלך. לא שליטה מוחלטת, לא קסמים – אבל כן אפשרות לבחור גישה. לבחור כוונה. לבחור אם אתה מתחיל את השבוע מתוך אוטומט – או מתוך תשומת לב.

במיוחד בתקופות כמו עכשיו, כשהמצב הכללי בארץ עדיין שברירי, כשאין באמת שקט, כשאתה מנסה לחיות את החיים שלך אבל כל הזמן נמשך לרעש שבחוץ – קל לאבד מיקוד. קל לאבד סבלנות. ויותר מהכול – קל לאבד אמונה בדרך שלך.

אבל ההתחלה האמיתית של השבוע הזה לא תהיה בתכנון, ולא בלחץ להספיק. היא תהיה בזה שתשאל את עצמך שאלה אחת פשוטה: מה אני רוצה שירגיש אחרת ביום חמישי הקרוב?

זו לא שאלה דרמטית. זו שאלה של כיוון. של חיבור. של לקיחת אחריות קטנה על מה שתלוי בך, גם אם זה רק חצי שעה ביום, גם אם זה רק שיחה אחת שאתה דוחה כבר תקופה, גם אם זה רק שינוי קטן בהרגל אחד.

אימון מנטלי הוא לא רק עניין של לשבת לשיחה אחת בשבוע. הוא קודם כול תרגול פנימי יומיומי. עצירה. כיוון. בירור. שאלה אחת נכונה שפותחת שבוע יכולה להזיז יותר מעשר משימות שאתה עושה בלי חיבור.

ואם אתה קורא את זה ביום ראשון בבוקר, מרגיש שהשבוע הזה נראה בדיוק כמו הקודם – תזכור: אתה לא חייב להרגיש "בהיי" כדי להתחיל לזוז. אתה רק צריך לרצות לא להישאר במקום. ומשם – כל תנועה קטנה נחשבת.