רותי זגדון

אני ילדתי את הודיה עם פרוץ הקורונה, הודיה נולדה עם אוטופיק דרמטיטיס (אסתמה של העור) הדרך היחידה שיכולתי לטפל בה היא דרך הזום עם המטפלת שלי, שם הבנתי שזה מעולה ומדויק באותה מידה, אחרי 2 סשנים כל הסימפטומים של האוטופיק של הודיה עברו. אם מטופלת רוצה חיבוק היא יכולה לבוא אלי לקליניקה בנתניה, אם היא רחוקה עדיף שזה יהיה בזום מאשר שזה לא יהיה בכלל, יש לי לקוחות מארה"ב, בולגריה, קופנגן, ומכל קצוות הארץ, ראש העין, רמת הגולן, אשדוד. עזרתי להן מרחוק, הטיפול גם ככה נעשה בעיניים עצומות, אין משמעות לנוכחות הפיזית.

לא כל אחת עוברת שינוי מלא ומחלימה, ויש כמה סיבות לכך: אנשים שיש להם אמונות מגבילות על ריפוי מיידי, אנשים שמאמינים שרק הרפואה הקונבנציונלית יכולה לעזור להם, קיימות אמונות שחוסמות אותם מלהחלים או לעבור שינוי. יש רווח משני מהמצב הקיים (למשל תשומת לב, קצבה מביטוח לאומי, אהבה מבן הזוג, ועוד) פחד מלהבריא פחד להשתנות המחלה או הקושי זו הדרך היחידה שהם מכירים הישרדות החוכמה היא לא לוותר ולהבין למה עדיין לא החלמתי ולמה עדיין אין שינוי שאני כל כך מייחלת לו, מה יקרה כשאני אחלים ואשתנה?!

שאלת השאלות, תלוי כמה מוכנות יש לריפוי, אני מאמינה שמינימום 3 סשנים כדי להתחיל להרגיש שינוי, אבל יכול להיות שזה לא יספיק וצריך להעמיק, טיפול הוא תהליך וחשוב להבין שגם השינויים הקטנים והאיטיים ביותר יש להם חשיבות עצומה לנפש. יש אנשים שחווים שינוי וריפוי מיידי ויש אנשים שזקוקים לכמה סשנים כדי להחלים, כל נושא לגופו וכל אישה לפי שיעורי החיים שלה. אפשר להתחיל בסשן אחד, להרגיש את החיבור אלי כמטפלת, את החיבור לשיטת הטיפול ואז להחליט לגבי כמות הסשנים הרצויה.