#תשמעו_קטע, #מה_ההבדל_בין_סדנא___לבין_פרזנטזיה?#כשצריך_שהכל_יעבור_____פיקס_ אתמול העברתי 10 דקות של טעימה ממה שאני עושה, כבר מעל שבע שנים, התלבטתי קשות אילו תרגילים יעבירו את המסר. לאחר שבחרתי הכנתי את הכל, שהכל יעבוד. בדרך כלל אנחנו נפגשים באולם גדול, וידעתי איך ואיפה למקם את הכל. אך כשהגענו בבוקר גילינו שאין חשמל. מיכל היו"רית התותחית של הקבוצה, תוך כמה דקות מצאה פתרון, אז שינינו חדר, והוא מוארך וצר ולא בדיוק יכנסו המחצלות כמו שתכננתי, אין איפה לשים את הרולאפ שיראו מה אני עושה, חככתי במוחי איך ואיפה להתמקם, האם לשנות את התרגיל או לא. הכל השתנה לי, אבל זרמתי. לא היה אינטרנט בחדר. אז איזה מזל שיש לי את השיר מגובה בדיסקונקי, אבל פאדיחה, לא מוצאת את השיר, בסוף עשינו גם בלי מנגינה מרגיעה. אז כל התקלות שצופים מראש, קרו. ועדיין כשיש צלם מעולה - גיא אנטו, שתופס את הרגעים שבהם האנשים נמצאים בכאן ועכשיו, לא משנה כמה תקלות יש בדרך. אל האנשים הגיעה החוויה של לחייך, של רוגע, של כיף. הכל נראה מושלם. אז מושלם לא היה, אך היה שלם, וצריך להשלים ולזרום ולהנות. אז זו היתה הפעם הראשונה שלי, את השיעורים לקחתי לשיפור לפעם הבאה. ללא ספק הרגעים המונצחים במצלמה מוכיחים לי שוב ושוב, שהכי חשוב זה להיות בשמחה. תודה רבה Guy Anto על הנצחת הרגעים הקסומים. תודה רבה מיכל ילובסקי פטרבורג על הכל. תודה רבה גלינה וייס שריגשת אותי עם העוגה. תודה רבה ל "עסקים בכפר" תודה רבה שחר פרלמן על העזרה ועל מי שאתה. תודה על הזכות. תודה על ההזדמנות. ותנצלו את הכרטיס לטיפול, שווה.