-יש קושי אמיתי שכן אנו מדברים על התמכרות שאינה נופלת מהתמכרות לסמים ואלכוהול. ד"ר יואל גרייף, לשעבר מנהל מכון הריאות במרכז הרפואי תל אביב, מתייחס לעניין ההתמכרות: "מבחינה נפשית מדובר בהרגל, אך זוהי גם תלות פיזיולוגית. הגוף התרגל לרמת ניקוטין מסוימת וכתוצאה מכך לדיכוי של התיאבון, לשקט ולרוגע. אדם שמפסיק לצרוך ניקוטין בבת אחת, יכול לסבול מאי סדר פיזיולוגי בעקבות השינויים בגוף. ההתמכרות לסיגריות היא חזקה וקשה להיגמל ממנה אף יותר מקוקאין". בנוסף-בהבדל מסם רגיל הסיגריה זמינה לכל אחד ואין לגביה שום סנקציה חוקית או חברתית.

רויטל שלום, כל שיטה שקיימת בשוק ואפילו שיחה ביו איש לרעהו יש לה סיכויי הצלחה. ההבדל הוא באחוזי הגמילה:מאחוז או פחות משיחה עם המעשן,נע לסביבות של כ-25% בשיטות שאני מונה למטה ועד לכ-95% ב"שיטת פרידום". שיטות הגמילה שמטפלים בצד הפיזיולוגי הם: תחליפי ניקוטין, מסטיקים, מדבקות, גלולות, כדורים, משאפים, זריקות, לייזר, ,דיקור,סיגריה אלקטרונית וכד'. שיטות הגמילה שמטפלים בצד הפסיכולוגי הם: סדנאות היפנוזה הפחדות(הוקוס-פוקוס) טיפול בהלם

ראשית,יש לקבוע על סמך כל המחקרים הרציניים שההתמכרות לעישון היא לא רק "בראש".כלומר,ההתמכרות אינה רק "פסיכולוגית"-רוצה לומר לא רק התנהגותית(הרגלים והתניות). קיים גם אלמנט פיזיולוגי ממש בהתמכרות זו.כמו ההתמכרות לסמים. (ראה בלוג בנושא זה). יש מספר איפיונים למעשנים שהפסיקו לעשן או שניגמלו ממש מעישון: 1.אנשים שהפסיקו לעשן,לבד, מהיום למחר ומתמידים בכך עד לגמילה סופית.אלו הם מיעוט שבמיעוט שאינו מעיד על הכלל. 2.אנשים שהפסיקו לעשן מכוח הרצון בלבד אך במשבר או בלחץ הראשון חזרו לעשן.(ג'ורג' ברנרד שאו אמר:"אין קל מאשר להפסיק לעשן , עשיתי זאת הרבה פעמים". 3.אנשים שהפסיקו לעשן עם תמיכה נפשית-התנהגותית בלבד(סדנאות,שיחות,התראת רופא וכד'). 4.אנשים שהפסיקו לעשן עם תמיכה פיזיולוגית(כדורים,זריקה,דיקור וכד'). 5.אנשים שהפסיקו לעשן וניגמלו עם תמיכה פיזיולוגית-התנהגותית משולבת. מתוך נסיון של למעלה מ-6 שנים,מאות מעשנים שניגמלו,השתלמויות שעברתי עם טובי המומחים בנושא, המסקנה החד משמעית היא: רק שיטה המשלבת גם את הנפש וגם את הגוף משיגה אחוזי גמילה גבוהים במיוחד.