הייתי הערב בסדנת פיסול בבצק סוכר, אצל זהבה. לפני כמה שבועות הייתי בנטוורקינג מתוק שבו הכנו ורדים ופרות. הערב הייתי בסדנה של קישוט עוגה במוטיבים של ראש השנה. באתי עם בתי שמפנטזת על בצק הסוכר כבר הרבה זמן. כבר בכניסה הרגשתי איך בתי מסתכלת במקום כמו ילד שנכנס לחנות ממתקים ולא יודע במה להתחיל. היא גם העידה אחר כך שאם היה אפשר, היא רוצה את כל מה שבחנות.

ישבנו עם עוד קבוצה של נשים נחמדות ושמענו את ההסברים של זהבה. זה נראה קל מאד כשצפינו בה. הסיפור היה קצת אחר בשבילי כי מעולם אפילו לא הייתי בינונית בכל מה שקשור לעבודות יד ויצירתיות בכיוון הזה. אבל אצל זהבה 'אין בעיות'. הכל בסדר. היא ברוגע ובשלוה מסבירה שוב גם לטעונת טיפוח כמוני , עם חיוך טוב ובהמון אהבה ונדיבות. נהניתי מאד מאד, למרות שניות התסכול שהיו לי מפעם לפעם.

בתי ואנוכי יצאנו עם שתי עוגות מהודרות שהוציאו קריאות התפעלות מהשניים שהשארנו בבית. אחת העוגות כבר החלה להיאכל, עם שובנו {ידעתי מראש שאין מצב שזה ישאר עד לראש השנה} והשניה נשארה שלמה כי הוחלט לברך איתה משפחה מאד קרובה ללבנו ועל כן יש צורך לשמור על שלמותה.

שתינו המשכנו לארוע משפחתי צבועות בצבעי העוגה, בידיים ומאושרות כמו ילדות שזכו בפרס. נועה בתי מבקשת להדגיש כי נהנתה מאד ומאושרת מאד מהחלטתה להרשם לסדנה הארוכה של זהבה.

אז תודה זהבה על מי שאת, חמה, נדיבה, מתוקה כמו יצירותייך ועל הזמן הקסום שאנחנו מבלות בסדנאות שלך.