כיצד פועלים צמחי המרפא?

המחשבה המערבית האנליטית רואה בצמח מעבדה משוכללת ביותר. הצמח, שמנצל את אנרגית השמש באופן ישיר, מייצר אין ספור מרכיבים. הצמח מייצר את כל המרכיבים לתועלתו. הוא מייצר אותם מפני שהוא זקוק להם. חלק מהמרכיבים משמשים עבורו מקור אנרגיה, אחרים הם אנזימים שונים הדרושים לקיום התהליכים הכימיים והפיזיולוגיים השונים, ומרכיבים רבים מהווים את ההגנה של הצמח, ומאפשרים לו לשרוד בעולם של מיקרואורגניזמים ובעלי חיים הרואים בו מזון. כדי להבין כיצד פועל הצמח, אנו מפרקים אותו למרכיביו השונים, מבודדים ומנקים אותם, ומנסים להבין כיצד הם פועלים, מה הסיכון שבשימוש בהם, רעילותם, מה המינון הדרוש ומה היא דרך השימוש הטובה ביותר. מצויים בצמח קבוצות של חומרי טבע שונים, כגון, פלבנואידים, קומרינים, חומצות שונות, טרפנים, ספונינים, אלקלואידים, רזינים, שמנים נדיפים ועוד, והם אחראים לפעילות הפיזיולוגית של הצמח. הם משפיעים על מערכות שונות בגופנו, ופועלים לפי מנגנונים שונים. המחקרים הרבים הנערכים בימינו תורמים להבנת מנגנון הפעולה של כל אחד מהמרכיבים, ושל הצמח השלם. מחקרים קליניים נערכים בחיות מעבדה ובבני אדם. המחקרים משוכללים יותר מאשר בעבר, ונעשים רובם בשיטת הסמיות הכפולה. כך מתקרבים לפיטותירפיה הרציונלית, זאת שיודעת להסביר את השפעותיו החיוביות והשליליות של הצמח, ואת המנגנונים לפיהם הצמחים פועלים.
שאלות דומות
ברפואה, טינקטורה הינה מיצוי אלכוהולי המופק מכל חלקי צמחי מרפא - עלים, ענפים, שורשים, גזעים ופירות. על מנת להפיק טינקטורה מצמח מרפא, יש להשתמש באתנול (אלכוהול) של לפחות 40-60%. אופן יצירת הטינקטורה כוללת השרייה של צמח המרפא בצנצנת עם אלכוהול של לפחות 40%. משאירים את הצנצנת לשבועיים-שלושה ומידי פעם מנערים את הצנצנת. על מנת לעשות טינקטורה יותר מדויקת נעשות מדידות יותר מדויקות על ידי צירוף של צמח המרפא עם ערבוב של מים ואתנול. בפרמקופאה של צמחי מרפא ניתן למצוא את שיטות ההכנה, המינון והשילובים האופטימליים לעשות טינקטורה לכל צמח מרפא.
פואת הצמחים היא הרפואה העתיקה ביותר. היא התפתחה בתרבויות שונות באופן בלתי תלוי. בכל ארץ או אזור מגורים התפתחה רפואה, כשהתרופות נלקחו בעיקר מהצמחים המקומיים. הצמחים הגיעו לכדור הארץ לפני האדם. הם נבראו כבר ביום השלישי לבריאת העולם. אדם הראשון הגיע לעולם שכבר היו בו "עשב זורע זרע, עץ אשר בו פרי עץ זורע זרע" (בראשית א, כ"ט). הוא מקבל את הצמחים כמזון עבורו, ועבור כל בעלי החיים. כדור הארץ היה מכוסה ביערות, ובצמחיה מסוגים שונים, ובני האדם למדו להעריך את סגולות המרפא של הצמחים, ולהשתמש בהם כדי לשמור על בריאותם וכדי לטפל בחוליים ומכאוביהם. הם השתמשו במה שהיה זמין להם, זול ומתאים לשימוש מיידי. דרכי ההכנה של הצמחים היו פשוטים וביתייים. הדרך הפשוטה ביותר היתה החליטה או המירתח. קטפו את הצמחים בעונה המתאימה, ייבשו אותם, טחנו בריחיים של אבן או כתשו אותם ושמרו עד לעונה הבאה.
שימוש בשמנים אתריים החל לפני למעלה מ- 5,000 שנה. המצרים, הסינים, הרומאים והאינדיאנים השתמשו בתמציות הארומתיות למטרות טיפול רפואי, אבל גם למטרות קוסמטיות ולבישום. השימוש במור ולבונה מוזכר כבר בתנ"ך, וגם היום משתמשים בשמנים ארומתיים אלו בטקסים דתיים ובהקשר של התרוממות רוחנית ונפשית. בתקופה המודרנית, היכולות הטיפוליות של השמנים האתריים קיבלו חיזוק משמעותי עקב תאונת מעבדה שאירעה לכימאי צרפתי בשם רנה-מוריס גטפוסה ( René-Maurice Gattefossé ) שנכווה קשות במעבדה שלו ב- 1910, ובאופן אינסטנקטיבי הכניס את ידיו לנוזל שהיה במעבדה, במקרה שמן ארומתי של לבנדר. יכולת ההבראה מהכוויה היתה מאוד מרשימה והובילה לכך שהשימוש בתמצית האתרית של לבנדר התרחבה למקומות רבים, ושימשה אף לטיפול עזרה ראשונה בחיילים שנפצעו במלחמת העולם הראשונה. ב- 1918, שימוש מיידי בשמן אתרי לבנדר עוזר גם למנוע צלקות. בפרוץ המגפה הגדולה של השפעת, גטפוסה השתמש בהצלחה בתערובת של מספר תמציות ארומתיות כדרך מניעה להידבקות בשפעת. רנה מוריס גם הניח את היסוד בשנת 1928 למדע הארומתרפיה והביא להכרה בשמנים האתריים במוסדות הרפואיים ע"י רופאים, אחיות ומטפלים בענפים שונים. במלחמת העולם השניה, ד"ר זאן וולנה שהיה כירורג בצבא הצרפתי, השתמש בשמנים אתריים לחיטוי וטיפול בפציעות והוכיח שוב את מידת היעילות של הארומתרפיה. כיום משתמשים בארומתרפיה בתחומים רבים. תחומי העזרה הראשונה לפציעות, בעיות עור, חרדות, עצירות, קשיי עיכול, כאבים שונים, הרגעת השרירים והגידים בשילוב עם עיסוי ועוד ועוד.
