רונית שגיא מליסה - להחזיר את הטבע לחיים

ברפואה, טינקטורה הינה מיצוי אלכוהולי המופק מכל חלקי צמחי מרפא - עלים, ענפים, שורשים, גזעים ופירות. על מנת להפיק טינקטורה מצמח מרפא, יש להשתמש באתנול (אלכוהול) של לפחות 40-60%. אופן יצירת הטינקטורה כוללת השרייה של צמח המרפא בצנצנת עם אלכוהול של לפחות 40%. משאירים את הצנצנת לשבועיים-שלושה ומידי פעם מנערים את הצנצנת. על מנת לעשות טינקטורה יותר מדויקת נעשות מדידות יותר מדויקות על ידי צירוף של צמח המרפא עם ערבוב של מים ואתנול. בפרמקופאה של צמחי מרפא ניתן למצוא את שיטות ההכנה, המינון והשילובים האופטימליים לעשות טינקטורה לכל צמח מרפא.

פואת הצמחים היא הרפואה העתיקה ביותר. היא התפתחה בתרבויות שונות באופן בלתי תלוי. בכל ארץ או אזור מגורים התפתחה רפואה, כשהתרופות נלקחו בעיקר מהצמחים המקומיים. הצמחים הגיעו לכדור הארץ לפני האדם. הם נבראו כבר ביום השלישי לבריאת העולם. אדם הראשון הגיע לעולם שכבר היו בו "עשב זורע זרע, עץ אשר בו פרי עץ זורע זרע" (בראשית א, כ"ט). הוא מקבל את הצמחים כמזון עבורו, ועבור כל בעלי החיים. כדור הארץ היה מכוסה ביערות, ובצמחיה מסוגים שונים, ובני האדם למדו להעריך את סגולות המרפא של הצמחים, ולהשתמש בהם כדי לשמור על בריאותם וכדי לטפל בחוליים ומכאוביהם. הם השתמשו במה שהיה זמין להם, זול ומתאים לשימוש מיידי. דרכי ההכנה של הצמחים היו פשוטים וביתייים. הדרך הפשוטה ביותר היתה החליטה או המירתח. קטפו את הצמחים בעונה המתאימה, ייבשו אותם, טחנו בריחיים של אבן או כתשו אותם ושמרו עד לעונה הבאה.

המחשבה המערבית האנליטית רואה בצמח מעבדה משוכללת ביותר. הצמח, שמנצל את אנרגית השמש באופן ישיר, מייצר אין ספור מרכיבים. הצמח מייצר את כל המרכיבים לתועלתו. הוא מייצר אותם מפני שהוא זקוק להם. חלק מהמרכיבים משמשים עבורו מקור אנרגיה, אחרים הם אנזימים שונים הדרושים לקיום התהליכים הכימיים והפיזיולוגיים השונים, ומרכיבים רבים מהווים את ההגנה של הצמח, ומאפשרים לו לשרוד בעולם של מיקרואורגניזמים ובעלי חיים הרואים בו מזון. כדי להבין כיצד פועל הצמח, אנו מפרקים אותו למרכיביו השונים, מבודדים ומנקים אותם, ומנסים להבין כיצד הם פועלים, מה הסיכון שבשימוש בהם, רעילותם, מה המינון הדרוש ומה היא דרך השימוש הטובה ביותר. מצויים בצמח קבוצות של חומרי טבע שונים, כגון, פלבנואידים, קומרינים, חומצות שונות, טרפנים, ספונינים, אלקלואידים, רזינים, שמנים נדיפים ועוד, והם אחראים לפעילות הפיזיולוגית של הצמח. הם משפיעים על מערכות שונות בגופנו, ופועלים לפי מנגנונים שונים. המחקרים הרבים הנערכים בימינו תורמים להבנת מנגנון הפעולה של כל אחד מהמרכיבים, ושל הצמח השלם. מחקרים קליניים נערכים בחיות מעבדה ובבני אדם. המחקרים משוכללים יותר מאשר בעבר, ונעשים רובם בשיטת הסמיות הכפולה. כך מתקרבים לפיטותירפיה הרציונלית, זאת שיודעת להסביר את השפעותיו החיוביות והשליליות של הצמח, ואת המנגנונים לפיהם הצמחים פועלים.

שימוש בשמנים אתריים החל לפני למעלה מ- 5,000 שנה. המצרים, הסינים, הרומאים והאינדיאנים השתמשו בתמציות הארומתיות למטרות טיפול רפואי, אבל גם למטרות קוסמטיות ולבישום. השימוש במור ולבונה מוזכר כבר בתנ"ך, וגם היום משתמשים בשמנים ארומתיים אלו בטקסים דתיים ובהקשר של התרוממות רוחנית ונפשית. בתקופה המודרנית, היכולות הטיפוליות של השמנים האתריים קיבלו חיזוק משמעותי עקב תאונת מעבדה שאירעה לכימאי צרפתי בשם רנה-מוריס גטפוסה ( René-Maurice Gattefossé ) שנכווה קשות במעבדה שלו ב- 1910, ובאופן אינסטנקטיבי הכניס את ידיו לנוזל שהיה במעבדה, במקרה שמן ארומתי של לבנדר. יכולת ההבראה מהכוויה היתה מאוד מרשימה והובילה לכך שהשימוש בתמצית האתרית של לבנדר התרחבה למקומות רבים, ושימשה אף לטיפול עזרה ראשונה בחיילים שנפצעו במלחמת העולם הראשונה. ב- 1918, שימוש מיידי בשמן אתרי לבנדר עוזר גם למנוע צלקות. בפרוץ המגפה הגדולה של השפעת, גטפוסה השתמש בהצלחה בתערובת של מספר תמציות ארומתיות כדרך מניעה להידבקות בשפעת. רנה מוריס גם הניח את היסוד בשנת 1928 למדע הארומתרפיה והביא להכרה בשמנים האתריים במוסדות הרפואיים ע"י רופאים, אחיות ומטפלים בענפים שונים. במלחמת העולם השניה, ד"ר זאן וולנה שהיה כירורג בצבא הצרפתי, השתמש בשמנים אתריים לחיטוי וטיפול בפציעות והוכיח שוב את מידת היעילות של הארומתרפיה. כיום משתמשים בארומתרפיה בתחומים רבים. תחומי העזרה הראשונה לפציעות, בעיות עור, חרדות, עצירות, קשיי עיכול, כאבים שונים, הרגעת השרירים והגידים בשילוב עם עיסוי ועוד ועוד.

תמציות המותרות לבליעה, ניתן לקחת 2 טיפות פעמיים ביום כשהתמצית מעורבת בכפית דבש או כפית שמן זית. במצבים מיוחדים ניתן להוסיף גם לכדור פחם או משקה אלכוהולי. לדוגמא, תמצית אגוז מוסקט עוזר לנטרל ריחות לא טובים בפה הנובעים מהקיבה, תמצית אקליפטוס דייבס מועילה לאנשים שמרגישים תשישות וחוסר אונים, תמצית הל בכפית דבש מקלה על צרבת וכן הלאה.

מריחה על העור עם שמן נשא. שימוש מאוד נפוץ הוא בשילוב עם עיסוי. התמצית הארומתית מוסיפה נופך של חיטוי לשמן שבו מעסים, החומר הארומתי נספג בעור ותורם לטיפול באופנים שונים. לדוגמא, תוספת של תמצית לבנדר מוסיפה לרוגע ולהרגשה הטובה. תוספת של תמצית ארז עוזרת לרכך שרירים נוקשים, תוספת של ג'וניפר ומנטה מועילה למצב של בצקת, תמצית קז'יפוט טובה לרגיעה של המטופל וכן הלאה. שמן הנשא יכול להיות שמן שקדים, שמן שומשום וכן שמנים נוספים או תערובות שלהם. התמצית הארומתיות נוספת בד"כ בריכוזים של אחוזים בודדים כמו 2-6% בלבד, ולאחר התייעצות עם מומחה לגבי הבטיחות של התמצית והסינרגיה שלה עם התמציות האחרות המוספות לתערובת. לצורך עיסוי כללי והשגת אפקט סינרגטי טוב ניתן כדוגמא להוסיף לשמן נשא שקדים, תמציות ארומתיות של אורן, אקליפטוס, רוזמרין ולבנדר בריכוז של עד 2%. ניתן להוסיף לאמבט עם מים מספר טיפות של תמציות ארומתיות (שלא גורמות כוויה). לדוגמא, להקלה במקרה של חום ניתן להוסיף לאמבט עם מים פושרים 2-6 טיפול של תמצית אתרית של פלפל שחור (רק תמצית ארומתית מחברה ידועה ובטוחה ובהכוונת מומחה).

השמנים הארומתיים משמשים רבות בהכנה של קרמים וסבונים. התמציות מוסיפות הן ריח והן סגולות מיטיבות עם העור והגוף.

גורם הריח הינו הראשון להישרדות. לא ניתן שלא להריח, לא ניתן לחסום את ההרחה מאחר וזה חלק מתהליך הנשימה. אפילו אנשים שהם תתרנים, מגיבים לריח למרות שאינם חשים בו. זמן התגובה לריח – שבריר של שנייה. הסיבה לכך היא הישרדותית. לכן ההשפעה המהירה ביותר של התמציות היא באמצעות הרחה. לא סתם, האף ממוקם מעל הפה, והוא מפקח על כל סוג של חומר שאנו מכניסים לפה. חוש הריח מעביר גירוי מהיר למוח בכדי לזהות מזון מקולקל או רעיל. מסלול זה מאפשר לתמציות הארומתיות להשפיע על האדם באופן מאוד מהיר ואפקטיבי.

שיטת ההפקה המקובלת ביותר היא זיקוק, אם כי קיימות גם שיטות נוספות כמו סחיטה או המסה. בתהליך זיקוק, בד"כ מעבירים זרם של אדים חמים דרך הצמח, האדים סופחים את חומרי הריח, ואולם כשהם מתקררים התמציות הארומתיות נפרדות מהמים מאחר ואינם נמסים בהם. יש חשיבות גדולה לאופן שבו מבוצע התהליך בכדי שלא לפגוע באפקטיביות של החומרים המרכיבים. במקרה של פירות הדר, ההפקה יכולה להתבצע באמצעות סחיטה, וכך נותרים כל המרכיבים הפעילים ולא ניזוקים מחום.

תמצית ארומתית,או בשמות נוספים שמן ארומתי או שמן אתרי, היא תמצית המופקת מהשורש, זרעים, עלים או פרחים של צמחים. זהו לא שמן במובן הקלאסי למרות שנהוג גם לכנות את התמצית שמן מאחר והוא נמס היטב בשמן. התמצית מכילה כמות גדולה של חומרים פעילים שמשמשים את הצמח לצרכי קיומו, בין השאר גם בכדי להגן עליו מפני מזיקים שונים, חיידקים, וירוסים ופטריות. בשל כך, כל השמנים הארומתיים הם אנטיספטיים, וחלקם אף טובים כנגד דלקת ובעיות נוספות. התמציות הארומתיות אינן מסיסות במים, ומכאן גם השם שמנים ארומתיים. התמציות הן מאוד נדיפות, ובקבוק קטן שנשאר פתוח יתאדה עם הזמן. עם זאת, יכולת העמידות לאורך זמן של התמציות מרשימה בגלל התכונות האנטיספטיות שלהן. התמציות הארומתיות מכילות מגוון גדול של מרכיבים, לעיתים אף מספר מאות.

ארומתרפיה היא השימוש בשמנים אתריים המופקים מצמחים למטרות בריאותיות. השימוש יכול להיות במגע עם העור (לדוגמא בעיסוי), בהרחה (ומכאן השם ארומה), או בלקיחה פנימית בבליעה. תמציות כמו כורכום או אגוז מוסקט מצויינות גם כתוספת למזון. חשוב לציין שחלק מהתמציות הארומתיות עשויות לגרום לצריבה ולכן שימוש על העור ללא דילול או בבליעה מחייב התייעצות מוקדמת עם מומחה בכדי למנוע נזק. בד"כ שימוש בבליעה או במגע נעשה בשילוב עם חומרים נוספים המדללים את ההשפעה המקומית של החומר. הארומתרפיה היא סוג של טיפול טבעי, המנצל חומרים שפותחו ע"י הצמחים, בכדי לשפר את מצבנו באספקטים פיזיים ונפשיים.