רונית שגיא מליסה - להחזיר את הטבע לחיים

ברפואה, טינקטורה הינה מיצוי אלכוהולי המופק מכל חלקי צמחי מרפא - עלים, ענפים, שורשים, גזעים ופירות. על מנת להפיק טינקטורה מצמח מרפא, יש להשתמש באתנול (אלכוהול) של לפחות 40-60%. אופן יצירת הטינקטורה כוללת השרייה של צמח המרפא בצנצנת עם אלכוהול של לפחות 40%. משאירים את הצנצנת לשבועיים-שלושה ומידי פעם מנערים את הצנצנת. על מנת לעשות טינקטורה יותר מדויקת נעשות מדידות יותר מדויקות על ידי צירוף של צמח המרפא עם ערבוב של מים ואתנול. בפרמקופאה של צמחי מרפא ניתן למצוא את שיטות ההכנה, המינון והשילובים האופטימליים לעשות טינקטורה לכל צמח מרפא.

פואת הצמחים היא הרפואה העתיקה ביותר. היא התפתחה בתרבויות שונות באופן בלתי תלוי. בכל ארץ או אזור מגורים התפתחה רפואה, כשהתרופות נלקחו בעיקר מהצמחים המקומיים. הצמחים הגיעו לכדור הארץ לפני האדם. הם נבראו כבר ביום השלישי לבריאת העולם. אדם הראשון הגיע לעולם שכבר היו בו "עשב זורע זרע, עץ אשר בו פרי עץ זורע זרע" (בראשית א, כ"ט). הוא מקבל את הצמחים כמזון עבורו, ועבור כל בעלי החיים. כדור הארץ היה מכוסה ביערות, ובצמחיה מסוגים שונים, ובני האדם למדו להעריך את סגולות המרפא של הצמחים, ולהשתמש בהם כדי לשמור על בריאותם וכדי לטפל בחוליים ומכאוביהם. הם השתמשו במה שהיה זמין להם, זול ומתאים לשימוש מיידי. דרכי ההכנה של הצמחים היו פשוטים וביתייים. הדרך הפשוטה ביותר היתה החליטה או המירתח. קטפו את הצמחים בעונה המתאימה, ייבשו אותם, טחנו בריחיים של אבן או כתשו אותם ושמרו עד לעונה הבאה.

המחשבה המערבית האנליטית רואה בצמח מעבדה משוכללת ביותר. הצמח, שמנצל את אנרגית השמש באופן ישיר, מייצר אין ספור מרכיבים. הצמח מייצר את כל המרכיבים לתועלתו. הוא מייצר אותם מפני שהוא זקוק להם. חלק מהמרכיבים משמשים עבורו מקור אנרגיה, אחרים הם אנזימים שונים הדרושים לקיום התהליכים הכימיים והפיזיולוגיים השונים, ומרכיבים רבים מהווים את ההגנה של הצמח, ומאפשרים לו לשרוד בעולם של מיקרואורגניזמים ובעלי חיים הרואים בו מזון. כדי להבין כיצד פועל הצמח, אנו מפרקים אותו למרכיביו השונים, מבודדים ומנקים אותם, ומנסים להבין כיצד הם פועלים, מה הסיכון שבשימוש בהם, רעילותם, מה המינון הדרוש ומה היא דרך השימוש הטובה ביותר. מצויים בצמח קבוצות של חומרי טבע שונים, כגון, פלבנואידים, קומרינים, חומצות שונות, טרפנים, ספונינים, אלקלואידים, רזינים, שמנים נדיפים ועוד, והם אחראים לפעילות הפיזיולוגית של הצמח. הם משפיעים על מערכות שונות בגופנו, ופועלים לפי מנגנונים שונים. המחקרים הרבים הנערכים בימינו תורמים להבנת מנגנון הפעולה של כל אחד מהמרכיבים, ושל הצמח השלם. מחקרים קליניים נערכים בחיות מעבדה ובבני אדם. המחקרים משוכללים יותר מאשר בעבר, ונעשים רובם בשיטת הסמיות הכפולה. כך מתקרבים לפיטותירפיה הרציונלית, זאת שיודעת להסביר את השפעותיו החיוביות והשליליות של הצמח, ואת המנגנונים לפיהם הצמחים פועלים.