מהו התקף חרדה, ואיך הוא מתבטא? כדי שנבין כיצד נוצר התקף חרדה לנוכח גירוי מסוים, תחילה עלינו להבין כיצד נוצר הפחד ומהם מאפייניו. אז מהי בעצם תחושת הפחד? הפחד הוא תגובה אוטומטית של הגוף, לתשדורת של המוח אשר מעלה רגש לא רצוני,שאנו נמצאים בסכנה ממשית. זהו רגש הכרחי להישרדות, הפחד הוא הדרך של המוח להכין את הגוף להתמודדות עם סכנה. הגוף צריך להיות מוכן לפעילות מאומצת מיידית: (הפעלת המערכת הסימפתטית) מנגנון של הילחם או ברח נכנס לפעולה. השרירים צריכים לקבל דם, הדופק צריך לעלות והנשימה צריכה להיות מואצת. כדי שזה יקרה המוח שולח לגוף תשדורת להפרשת הורמון אדרנלין, שתפקידו להפעיל את כל המערכות שיכינו את הגוף לפעולה מאומצת. ברגע שנלחץ כפתור הפחד/ החרדה הוא ידלק ויכבה מעצמו. ז"א שלוקח לגוף זמן מסוים עד שהינו חוזר למצב רגיעה. לפחד קיימים 3 מרכיבים: גופני , נפשי, והתנהגותי. גופני: האדם ירגיש תחושת פחד והגוף מבין שהוא נמצא במצב של סכנה מיידית. המוח מפרש זאת כמצב בו נדרשת דריכות מקסימאלית להישרדות ומורה לגוף להפעיל את המערכת הסימפתטית. מפריש הורמון אדרנלין אשר מתפשט בכל הגוף ומכין את הגוף להישרדות. לנוכח סכנה מיידית התסמינים הגופניים אותם יחווה האדם בעת פחד הם: דופק מואץ, פעימות ברקות, קוצר נשימה, ידיים לחות, סחרחורת, בלבול ראיה מטושטשת כתמים, כאבי בטן, בחילה עצירות, כאבים בגפיים, מתח בגוף, וחיוורון. תסמינים אלו הינם נורמאליים לחלוטין והכרחיים להישרדות. הם נוצרים בגלל שמשתנה חלוקת אספקת הדם רווית החמצן כשההעדפה היא לכיוון ראות, לב, והשרירים. נפשי: במצב של פחד האדם נדרש להפנות את הקשב למוקד חיצוני -חיפוש אחר מקור הפחד או אותו האיום הממשי. האדם שואל את עצמו מדוע אני מרגיש כפי שאני מרגיש? ומזהה בוודאות את מקור הפחד ומתמודד מולו. התנהגותי: התמודדות עם מקור הסכנה. קיים דחף חזק לשרוד. והאדם פועל מול מקור הסכנה ע"י מנגנון הילחם או ברח. לאחר שהבנו כיצד פועל מנגנון הפחד נבהיר כיצד פועלת החרדה. חרדה מהי? גם בהתקף חרדה קיימים אותם 3 המרכיבים אך הם שונים באופן הפרשנות ובהתנהגות. גופני : האדם יחוש באותם התסמינים שמאפיין מצב של פחד מסכנה ממשית. נפשי: במצב של חרדה האדם מפנה את הקשב למיקוד בעצמו -בתסמינים הגופניים שחווה ולא במיקוד חיצוני (מקור הפחד). לכן הפרוש שייתן לאותם התסמינים יהיה פרוש שגוי. כגון: " אני עומד לחטוף התקף לב, אני מאבד שליטה, אני עומד להתעלף, אני מאבד את הראיה /אני משתגע, משהו לא בסדר עם הבטן שלי, אני חלש מאוד, משהו לא בסדר איתי." פרשנות זו מובילה לתחושת מצוקה אמיתית לגורלו. הוא משוכנע שמשהו נורא עומד לקרות לו, והיא יוצרת בו עוד פחד וחרדה. סיטואציה זו נחקקת בזיכרון התאי (התחושתי) של האדם. ובמוחו נוצר קישור רגשי -גופני המקשר את הגירוי החיצוני הניטרלי לתחושות גופניות. התנהגותי: באותו רגע האדם מרגיש שהוא חייב לעשות משהו כדי להקל על תחושותיו הגופניות, וכאן נכנס לפעולה המרכיב ההתנהגותי. האדם יוצר לעצמו דפוסי הימנעות, כדי להשיב לעצמו את תחושת הביטחון. ההתנהגויות הללו מחזקות ומשמרות את אותו טריגר החרדה. הוא מייצר דפוס של התנהגות נמנעת –נמנע מהיחשפות לטריגרים שלדעתו הם הגורמים להתחלת התחושות הגופניות המתחילות אצלו את מעגל החרדה. הטריגרים לחרדות יכולים להיות שונים: התמודדות בסוג של בחינה, מקום הומה אדם, מקום סגור, כביש סואן, וכו'. אם הטריגר לדעתו לתחילת הפחד הוא למשל כניסה לקניון הומה, הוא עשוי להפסיק להגיע לקניון. אם הטריגר הוא כביש סואן, הוא עשוי להתרחק מדרכים ראשיות או מנהיגה בכלל. אם הטריגר הוא מקומות קטנים וסגורים אז הוא ימנע מלעלות במעלית וכו'. ההתנהגות הנמנעת אמנם מונעת מהאדם כניסה מיידית למעגל החרדה, אך היא אינה שוברת אותו, נהפוך הוא היא משמרת את אותה החרדה. במידה והאדם יחוש בתסמין גופני כלשהו גם במצב הימנעות , אז הוא עלול להרחיב את החרדה שלו להתנהגויות הימנעות נוספות, וימצא את עצמו במעגל ללא מוצא. בנוסף להתנהגות של הימנעות האדם החרדתי מפתח סוג נוסף של התנהגויות התנהגות של "עוגן" למקרה חירום אשר מקנה לו תחושת ביטחון. אותה התנהגות (העוגן) מפחיתה מעוצמת החרדה בטווח הקצר, אך בטווח הארוך משמרת את דפוס החרדה. האדם מאמין שרק בזכות העוגן שלו הוא נמנע מאסון- נמנע לאיבוד השליטה הגופני. הוא ממשיך להתמקד לתחושות הגופניות שלו. להלן כמה מהתנהגויות ה"עוגן" (ביטחון): - אדם אשר פוחד להתעלף בעת סיטואציה מאתגרת עבורו יעדיף ישיבה במקום עמידה. - יחזיק בכיסא/ או במעקה כדי להימנע מנפילה. - אדם החושש להימצא בתחושת חנק, יצטייד תמיד בבקבוק מים וישתה באופן תכוף. - יחזיק בתיקו כדור הרגעה או טיפות הרגעה על מנת להימנע בכל מחיר מהתקף חרדה רציני, "לעצור אותו בזמן", כמו למשל בזמן בחינה. - ינסה לקחת אויר בכוח על מנת להסדיר את תחושת המחנק. - לקחת עימו משהו מתוק על מנת להימנע מ"נפילת סוכר". - יעלה במעלית עם עוד אנשים, או יעלה במדרגות. - יעדיף תחבורה ציבורית על פני נסיעה עצמאית וכו'.. אנשים הסובלים מפוביות עוברים לעתים התקף חרדה במצבים בהם הם נחשפים לגורם הפחד. אדם אשר מחליט להיכנע לחרדה כלשהי הוא בעצם מחזיק באמונות מסוימות כגון: מאמין שחשוב להישמר מהגרוע מכל ולדאוג לשלומו הנפשי, ולכן עליו להימנע מתוצאות שליליות שעלולות לצוץ. תוצאות שליליות מבחינתו הן בגדר חוסר אחריות לחייו. הדאגה וההימנעות מלהיות במצב מעורר חרדה עוזרת לו לייצר סוג של אשליית שליטה על חייו ומסייעת בהפחתת חרדה גופנית (סימפטומים גופניים שמתלווים להתקף החרדה) ובכך ההימנעות הינה סוג של תגמול עבורו. הדאגה איננה חוויה נעימה עבורו, אך היא מקנה לו תחושת ביטחון. היא עוזרת לו להתכונן לאירועים "מאתגרים" או להימנע מהם. היא עוזרת לו בחיפוש אחר "פתרונות" להסדרת השליטה הגופנית שלו. חשוב לזכור שהרגשת הפחד היינה תגובה חשובה והכרחית של הגוף להגן על עצמו כדי לשרוד בעת סכנה ממשית, אך כשמקור הפחד אינו בנמצא, ז"א כשאין איום ממשי על חיינו, תחושה זו של חרדה ודאגה מתמדת מזיקה לגוף. מכניסה את הגוף למצבי סטרס גבוהים ומיותרים אשר מורידים את התנגודת החיסונית שלו ויוצרים מחלות ואלרגיות שונות. לכן חשוב שנפעל לטפל בבעיה מהשורש ולא רק לטפל בסימפטומים ולהקל על עצמנו בטווח הקצר. אילנה טנא קידום יכולות אישיות