שולי גלובן

ילדותי עברה עלי בעיר טבריה. בין השקיעות הקסומות ורוחות "השרקייה" החמות, נהגתי לשבת על שפת הכנרת, ברחתי אל עולם דמיוני ומילאתי מחברות שלמות בשירי ילדות, אהבה, תקווה ושלום שהצגתי בפני המשורר רפאל סהר ז”ל שהאמין בכתיבתי. בין תחנות חיי הצעירים והבוגרים, נאספו כתבי יד רבים אל תוך המגרות. משנישאתי לראובן, עברנו לגור בקרית אתא שם נולדו שלושת ילדינו. בשנת 1992, העתקנו את מקום מגורינו לישוב עדי, אך עוד בטרם פרקנו את המטלטלים בביתנו החדש בישוב הקהילתי, הפסטוראלי והירוק, כילתה שריפה את תכולת ביתנו. חברנו - סעיד דבאח, הגיע במקרה דקות לפני השריפה והיה בין האנשים הטובים שהצילו את ילדיי הלכודים. כל כתבי היד עלו באש. שנים רבות חלפו מאז אותה שריפה שכיבתה בי את ניצוץ היצירה והכתיבה, אך בלב ובראש מעולם לא הפסקתי לכתוב והמילים לא הפסיקו לצרוב. גם כאשר החל הרומן "חצוי בדם" לבעור בנשמתי. עברו עוד מספר שנים עד שהעזתי להעלותו על הכתב. "חצוי בדם", ספר הביכורים שלי, הוא רומן מזרח-תיכוני בלתי אפשרי בין צעירה יהודיה חרדית לגבר מוסלמי, המביא לסערות בחייה ובחיי אהוביה החצויים בין שני העולמות אליהם נשאבו. "...ילדה קטנה כבת שלוש עומדת חסרת אונים, יחפה, מפוחדת ובוכה, קוראת לאִמה: "מאמא... מאמא..." היא הזכירה לו את אחותו הצעירה נור. כך לפני שנים הסתובבה בכפר יחפה, קטנה ובודדה... כמה גם לה היתה אז חסרה, אמא..." "המשקפים של סבא", הינו אחד מכמה ספרי ילדים שכתבתי, והראשון מביניהם שרואה אור. ספריי אלה נכתבו בהשראת חמשת נכדינו האהובים. "המשקפים של סבא", מוקדש לנכדיי ולכל מרכיבי המשקפים באשר הם, קטנים כגדולים. הפניות שאני מבקשת: * הרצאות בנושא "הסיפור שמאחורי הסיפור" של הרומן "חצוי בדם". בפני חוגי בית, מועדונים, מועדוני נשים, תלמידי תיכון ועוד. * שעת סיפור על ספר הילדים "המשקפים של סבא" בספריות, גני ילדים, כיתות א-ב ועוד. * דוכני ספרים בירידים