כאשר התלמיד מוכן- המורה מגיע. המורה יכול להיות איש חכם, מורה לדרך , חבר, נוסעת באוטובוס שאומרת דבר רלבנטי לחברתה ואנו כאילו ב"מקרה" שמענו וידענו שזה הדבר ! המורה יכול להיות אתה. ומה בעניין התלמיד? מיהו התלמיד? אמירה זו מדברת על מוכנות, בשלות, עיתוי. כמה פעמים יכולנו לשמוע את אותם דברים והם לא נגעו בנו ? איך זה שפתאום מתקיים שינוי חשיבתי והפתיחות הזאת מזמנת התייחסות אחרת לדברים? השקפתי היא שכל התשובות נמצאות בתוכינו.אנו עסוקים בלשמוע את הרעשים בחוץ, את הקולות האומרים לנו: " לא ככה" "עשה אחרת" .אנו לא ממש מקשיבים , אנו מפנים שאלות החוצה, מתחבטים בבעיותינו - קטנות כגדולות מול האחר, מתייעצים עם חברים, פסיכולוג , מושפעים. אינני פוסלת חלילה קבלת עזרה וחוות דעת . אך התבוננות פנימית מביאה עימה את התשובות לשאלותינו הנשגבות ביותר. אז איך יוצרים הקשבה כזאת? ראשית, אין קיצורי-דרך. כשרגש מגיע – יש לכבד אותו. מדובר בכל רגש, מה שנתפס אצלנו כשלילי או כחיובי, כל שנדרש הוא פשוט להיות שם, לחוות. לדוגמא, מציף אותנו עצב. נכון- זה לא נעים ,מה גם שבילדותנו אמרו לנו : "אל תהיה עצוב, אל תבכה..." אני אומרת, כן, תבכה, כמה שנחוץ לך, שחרר, צעק, רחם על עצמך( במידה), פנה מקום למה שמתקיים בך ברגע זה,–ורק משם בבוא העת, כאשר ניקית והתמודדת עם הקושי -תתגבר ותתבגר. עלינו לכבד את אשר אנו מרגישים, אם כואב לנו ועצוב –יש לתת לתחושות להיות נוכחות, לא להדחיק ולחפש פתרונות שישכיחו מאיתנו את סיבת עצבותינו וזאת משום שאם לא - נאפשר ,נעבד , נתאבל –לא נוכל לעבור לפאזה הבאה שתצמח רק ממקום ההכלה . לכל אחד יש את זמן העיבוד שלו, לכל אנרגיה יש את הקצב שלה ואצל כל אחד היא משתחררת בזמן המתאים לו. אתה מאושר,מתחשק לך לצחוק בקול רם,להביע , להשתולל, לרקוד, רוח- שטות אחזה בך, נפלא- לך עם זה. כן, גם על כך היה מה להגיד בילדותינו: " קצת שקט,אל תצחק בקול, הבט איך מסתכלים עליך " . התחושות מגיעות במחזוריות. איש מאיתנו אינו כעוס ,עצוב, רגוז, מאושר – תמידית. גם הליצן עצוב לעיתים וגם המלנכולי שבאדם מוצא את עצמו מחייך. כמו הנהג שנוהג במכונית בעלת גיר רגיל, כשהוא בעליה חדה, עליו להוריד הילוך, לאפשר למצב הזה להתקיים, ובבוא העת יעבור מחדש להילוך גבוה. המחזוריות הזאת משתקפת בכל תחומי החיים ובמקביל- ביקום כולו. גאות, שפל, קיץ, חורף, סופה, התרחבות, היצרות, דגירה, המתנה,רוגע ,-לכל מצב יש זמן משלו ומביא עימו מצב אחר. מורים רוחניים מלמדים לחיות את הרגע. חוויה היא עיקר ההוויה. אנו עסוקים לרוב במחשבות על העבר. מתגעגעים לדברים הטובים שהיו לנו, או שמחים על כך שחוויות מסויימות מהעבר כבר לא נוכחות בחיינו. בשני המקרים אנו מתעסקים בדבר שאיננו יכולים לשנות. אנו חושבים על העתיד, מתכננים, דואגים, (ובענין דאגות- דאגה גוררת דאגה – חבר מביא חבר, מה נעשה כשהילדים יגדלו, יעזבו את הבית, כאשר נהיה בפנסיה, כשנקבל ירושה, או חלילה מה אם תהיה רעידת אדמה. בונים תוכניות עתידיות, אך האם מישהו ערב לנו שנממש אותן? רוב דאגותינו בכלל לא מתקיימות, אנו יוצרים סרטים בראשנו והתסריטאי בסוף לא מאשר אותם, כמה דברים עוד יכולים לקרות בדרך ? אולי בבוא העת נרשה לעצמינו לשנות את התוכנית, לשים דיסק חדש במערכת ? אולי... על דלת הסטודיו ליוגה בהודו מופיע כיתוב: past is history future is mystery present is a present- means gift העבר- היסטוריה העתיד- אינו ידוע וההווה- מתנה. אני מברכת אתכם בחיים בהווה, במתן מקום לתחושות, בהתבוננות פנימית, הקשבה, הכלה , אהבת החיים, וזיכרו: רק כאשר האבק שוקע- נפרשת בפנינו הדרך. באהבה, דורית בן ישראל. מומחית בהפגת מתחים http://www.localbiz.co.il/Sites/Default.aspx?BizId=108