”תחילתה של היכרותי עם איריס בנסיבות עצובות. במסגרת תפקידה כאחות הוספיס היא הגיעה לביתנו בעת מחלתה הסופנית של אשתי ז"ל. תחילה חשנו רתיעה עזה ואשתי הביעה זאת במילים קשות : "מה אתם כבר קוברים אותי?! אולי גם תשלחו קברנים לקחת מידות לארון?!"
אבל מהר מאד נשברו המחיצות, איריס ואשתי הפכו לידידות קרובות, הייתה פתיחות בלתי רגילה ביניהן ואפשר לומר שהן הפכו לחברות נפש. אשתי ממש ציפתה בקוצר רוח לפגישות עם איריס.
איריס מצידה לא חסה על זמנה, אף פעם לא הפגינה קוצר רוח או לחץ בגלל התארכות הפגישות ביניהן והשקיעה את כל כולה לרווחתה של אשתי, להקלת מכאוביה, ולטיפול מקיף ואחראי במחלתה.
איריס הייתה זמינה לטובת אשתי 24/7, בכל שעה ובכל יום. אותה איריס שתחילה חשבנו לסלקה מביתנו הפכה לבת בית, לכתובת לכל פניה, שאלה וקושיה, לא עשינו שום צעד ללא התייעצות אתה. אם רופא המשפחה היה מתקשר בשעת לילה מאוחרת ומציע לאשפז מידית את אשתי למתן מנות דם. היינו פונים לאיריס אפילו באמצע הלילה ושואלים לעצתה. והיא מצדה הייתה מתייעצת מיד עם מומחים בתחום וחוזרת אלינו עם עצה/החלטה, לעשות או לא לעשות. באמתחתה נמצאו תמיד תרופות להקלת סבל, כאבים וכל טיפול דרוש אחר, וכך בכל מקרה היא תמיד מצאה לה מזור מידי ללא צורך בהמתנה לקבלת מרשם ופתיחת בתי מרקחת.
למרות שמחלת אשתי הייתה סופנית, לא שערנו שקיצה כה קרוב. ובבוקר פטירתה כשהודעתי על כך לאיריס היא הגיעה מיד לביתנו ושנינו נפלנו בוכים זה בצווארה של זו כאילו גם היא איבדה בת משפחה קרובה.
המקצוע בו בחרה איריס הינו מעייף, מתיש ושוחק. רק בני אדם מיוחדים יכולים לשאת זאת. אבל גם בין אלה שעוסקים בכך אני סבור שאיריס הינה יחידה במינה.
בפגישתנו העצובה בבוקר פטירת אשתי אמרה לי איריס שלא תוכל לשמור אתנו על קשר מאחר והיא לא מסוגלת לעמוד בכך והיא חייבת להתנתק. הבנתי וקיבלתי את הדברים, העומס הכרוך בכך יכול להכריע גם את החזקים שביננו.
אבל למרות זאת הקשר שנוצר בתקופת ההכרות הקצרה היה כל כך חזק, כל כך אמתי וכנה שלא עמדנו בכך ונשארנו ידידי נפש.
כזו היא איריס.“
”לכבוד:
איריס חיים
הנדון: הודיה והוקרה
איריס יקרה,
אני מבקשת להודות לך על טיפולך המסור ברות חזן-ציון. אישה יקרה, שזכתה לחיות חיים מלאים ואיכותיים, אישה פעילה ונמרצת שעד גיל 93 ומעלה עוד הלכה בכל רחבי העיר ומצאה עניין בתחומים רבים ומגוונים.
כאשר החלה התדרדרות גופנית, רות הבהירה את רצונה העז "למות בבית", מטופלת בבתה המסורה נעמיקה ציון, ומוקפת באהוביה ואוהביה, ילדים ומבוגרים חברי הקהילה.
לצערנו, מצאנו את עצמנו לא רק מטפלים באישה מבוגרת ונוטה למות, אלא גם נלחמים מלחמות מיותרות בביורוקרטיה אטומה, על מנת לממש את הזכויות שרות היתה אמורה להיות זכאית להם בדין (לאחר ששילמה כל חייה את כל מיסיה ואת כל תשלומיה לקופות החולים ולביטוח).
מצאנו את עצמנו ללא שירות הוספיס בית, שהיה אמור לתת לנו את ההנחיה המקצועית בכל הדרוש לטיפול ברות. ועם היקף לא מספק של שעות עזרה בבית.
וכאן נכנסת את לתמונה. כשהגעת, עזרת לנו "להכניס סדר" בהתנהלות שלנו ובטיפול ברות. הכוונת אותנו, אילו תרופות כדאי לבקש מרופא המשפחה. וגם מה לא לבקש (למשל, הסברת לנו שהליך האישור לקבלת קנאביס רפואי הוא ממושך מידי). אילו מכשירים כדאי לשאול מיד-שרה, שיעזרו לרות בהתנהלותה היומיומית בבית.
בשקט ובנועם הדרכת אותנו בנבכי הטיפול הנדרש. בסמכותיות שקטה ובמקצועיות רבה עזרת לנו לנווט את ה"ספינה", גם בתוך סערת הרוחות בה היינו נתונים. היית רגישה לצרכיה של רות, וגם לצרכי בני המשפחה. הבנת את הסיטואציה העדינה והשתלבת בצורה כל כך מהירה וטבעית במערך הקהילתי שהלך ונבנה סביב הטיפול ברות, כאילו היית חלק ממנו מאז ומעולם. היית מקצועית בצד הרפואי והטיפולי, ורגישה בכל הצדדים האנושיים. ההדרכה שלך התייחסה גם לצדדים הרגשיים, הערכיים והרוחניים. עזרת לרות להיפרד מהעולם ועזרת לנו להיפרד מרות. העמדת לרשותנו את הידע המקצועי ואת הניסיון הרב שלך. השרית עלינו ביטחון ושלווה שאנחנו פועלים כראוי ועושים ככל יכולתנו על מנת למנוע מרות את מכאוביה.
בהדרכתך ובעזרתך, הצלחנו להגשים את רצונה של רות- להישאר בבית, להקל על כאביה, לקבל את השקט והשלווה שבהן בחרה, ולהיפרד מהעולם מוקפת אהבה.
אנו מודים לך מכל הלב על התמיכה והסיוע המקצועי לעילא, שלא יסולא בפז.
בהמון הערכה,
בשמת בר-נדב
חברת מזכירות
קהילת מגוון“
”איריס ליוותה אותנו עקבות המחלה של אבא , היא נכנסה לבית של ההורים כשאבא עדיין לא היה נראה בן אדם
חולה, היא הכינה את אבא ואת כולנו לתקופה הקשה שהתקרבה .היא עברה להיות חלק מהיום יום של המשפחה והיתה מעודכנת על כל מה שמתרחש עם כל אחד.
אחרי שאבא נפטר היא ממש הייתה חסרה לי ביום יום. למדתי להיפרד ממנה כמו מאבא אבל אל איריס בחגים
אני יכולה להתקשר להגיד לה חג שמח!!.
איריס עושה עבודת קודש, מעבירה אנרגיות חיוביות בתקופה הקשה שהמשפחה עוברת, מלמדת את החולה
להתמודד בגבורה בימים האחרונים של חייו.
איריס תודה על הכל. אוהבת אותך.“
