איך לשמור על שלווה גם כשמישהו אחר עושה או אומר משהו שמוציא אותנו מהשלווה. אז אני רוצה לתת לכם את המשפט שלי, המנטרה שלי, שבעצם שומרת לי על שלווה, על אהבה, על חמלה, גם ברגעים שמישהו אחר עושה משהו או אומר משהו. אז אם אני קולטת שקופצת לי מחשבה של שיפוטיות או ביקורתיות, והיא קופצת, כמה שאני עובדת על עצמי ואני אעבוד על עצמי עד יומי האחרון, זה עוד יקפוץ. הרגע הקטנטן הזה, שבריר השנייה של זה לא בסדר, זה עוד יקפוץ. השאלה מה אני עושה עם זה אחר כך. אז בגלל המודעות ובגלל החזרתיות ובגלל התרגולת, אני מייד עונה לעצמי שיש בי חמלה ואני מקבלת את הטעויות שלי ושל האחר. וברגע הזה, שאני מזכירה לעצמי את המשפט הזה, שמדובר בסך הכל בטעות. כולנו בני אדם, כולנו עושים טעויות, גם אני. אני עושה טעויות, אני עשיתי טעויות, ואני עוד אעשה טעויות עד יומי האחרון, ואני מקבלת את הטעויות האלה בחמלה, וככה אני לא יוצאת משלווה, אני מתחברת לצד החומל האוהב שבי, במקום להתחבר לביקורתיות ולשיפוטיות, ולכעסים. אני מרימה תפילה עבור אותו אדם. שיהיה לו טוב, מבקשת בשבילו מה שאולי באותו הרגע, אולי חסר לו. וזהו, ומתחברת לאהבה. אז ספרו לי מה אתם חושבים על הטיפ הזה? אם אתם מתחברים אליו? איך אתם עושים את הדברים? אולי אני אשמע טיפ אחר ממכם. אני אשמח לשמוע. תזכרו שאני אוהבת אתכם ושיהיה המשך יום טוב.