פעם חשבתי שמאוד מאוד חשוב מה אחרים חושבים עליי, ולהיות בסדר כדי שאחרים יחשבו עליי דברים טובים, ושחס וחלילה לא יחשבו עליי דברים לא נעימים. וא׳, כאילו יש לי שליטה על זה בכלל, ב׳, כאילו שזה באמת אפשרי שכולם יחשבו עליי דברים טובים וכאילו שזה קשור אליי בכלל. אוקיי? ושמעתי משפט שהייתי מאוד מאוד רוצה להעביר אותו הלאה מה שאחרים חושבים עליי, זה לא ענייני. זה שלהם, זה לא קשור אליי. אני לא לוקחת את זה אישית. הרי על משהו אחד ספציפי שאני אעשה או אגיד, מישהו אחד יכול להגיד לי, וואו, איזו מדהימה מה שאמרת, מה שעשית, וואו וואו ומישהו אחר יכול להגיד לי, השתגעת? מה זה? מה את אומרת? אפילו לקלל אותי. אז מה נכון? מי נכון? מי מגדיר אותי? זה שהרים לי או זה שירד עליי? נכון שזה מאוד מאוד נעים לשמוע מילים טובוות ומחמאות, אבל אני מזכירה לעצמי, לא לקחת שום דבר אישית, לטוב ולרע, זה לא קשור אליי. זה שקטל אותי, זה משלו. זה מהחיים שלו, מההרגלים שלו, מההרגל שלו לראות מה לא בסדר בכל דבר, וזה שהרים לי מההרגל שלו לראות מה טוב בכל דבר. אז לא לקחת שום דבר אישית, זה לא ענייני. מה שאחרים חושבים זה שלהם, זה פרטי שלהם, ואני לא נותנת לזה לנהל אותי יותר. ספרו לי אם אהבתם, אם אתם מתחברים.