המשפט הזה " אין לי חברים" עולה כמעט בכל מפגש עם צעירים (20 פלוס ) שמגיעים אלי לקליניקה

לאימון אישי, זה נמצא שם כמעט תמיד ואפילו לא עמוק מדי, צץ ומתגלה כבר במפגש השני או השלישי

שהצעיר/ה מרגישים בטוחים ונותנים בי אמון, הם פשוט שמים את זה על השולחן, הייתי רוצה שיהיו לי

חברים שיפגשו אותי אחה"צ בסוף יום לימודים /עבודה ובסופ"ש נפגש יחד לסרט ולבירה. 

יצירת קשרים חברתיים היא מיומנות שבמפגשי האימון ניתן לפתח גם בגיל 26 בו באופן טבעי מעגל

החברים מצטמצם וכל אחד מהחבורה מהתיכון או מהשירות הצבאי (אם הייתה כזו) הולך לדרכו

ותכיפות המפגשים הולכת וקטנה ורובנו נותרים עם חבר אחד או שניים. 

לפני למעלה מ-15 שנים שהייתי מחנכת ורכזת בתיכון, במפגשי הורים אישיים שהדלת הייתה נסגרה

 מיד אחרי ההתעניינות בהשגים הלימודיים של התלמיד/ה חזרה על עצמה השאלה " ותגידי חברים יש

לה ?" .

הקושי ביצירת קשרים חברתיים אינו חדש, אבל זה לא סוד שהעידן הנוכחי הגביר והעצים אותו לממדים

שלא ידענו ואף הוסיף למשוואה חברויות ורטואליות מדומות שמבלבלות את הצעירים וגורמות להן

למבוכה,פחד וחוסר אונים.

בשנים האחרונות המחקר מצביע על הקשר בין העלאת מדדי הרווחה הנפשית ותוחלת חיים גבוהה

לבין קשרי חברות איכותיים.

כולנו צריכים חברים תומכים סביבנו !