הגלים הראשונים של החורף כבר כאן

המקצב היממתי משתנה, הטמפרטורה מגיעה אל מחוזות שכבר שכחנו,
ובהתאמה גם הגוף שלנו עובר שינויים כדי להסתגל ולהסתנכרן עם המצב החדש.
זה לוקח זמן.
היציבות שהתרגלנו אליה מתערערת, ונדרשת גמישות כדי להגיע למצב היציב החדש.
השלב הזה של הגמישות הוא שלב חשוב, אך הוא שלב פגיע, והוא עשוי לטלטל פיזית ורגשית כאחד.
פעמים רבות אנחנו נראה שהחולי והחולשה תוקפים דווקא בשלב המעבר, שלב הגמישות, ולא בשיא החורף.
אנחנו רואות את זה גם באביב, שלמרות שהסביבה הולכת ומתחממת, הרבה נתקפים חולי וצינון דווקא אז.

אחת התופעות שעולות על פני השטח בעונות המעבר זה נגיף ההרפס סימפלקס על זניו השונים.
הנגיף מתפרץ בצורת פצעים ושלפוחיות על השפתיים, בחלל הפה ובאיברי המין.
מי שנדבקה בעבר יודעת שזו העונה שהוא בדרך כלל יצוץ (ומעבר לכך הוא יצוץ בעיקר במצבי סטרס ומעברים רגשיים שאינם תלויים במעבר העונתי),
ומי שלא נדבקה כנראה יודעת שזה הזמן שצריך לשים לב לא להדבק.
נגיף נוסף מאותה משפחה הוא ההרפס זוסטר, או בשמו העברי שלבקת חוגרת.

ההתמודדות עם נגיף ההרפס היא לא נעימה.
מבחינה פיזית הפצעים והשלפוחיות עשויים להיות כואבים ומגרדים.
ומבחינה רגשית תחושות של בושה, תסכול או החשש להדביק אחרים הן גם כן מאתגרות.
נשים רבות חוות פגיעה בערך העצמי שלהן כאישה כשהשלפוחיות תוקפות את הפות ומאתגרות את חיי המין שלהן.

בספרות הרפואית הקונבנציונאלית, נגיפים הם בעיה שאין לה פתרון.
הנגיף הוא לא יצור חי בפני עצמו, כמו חיידק או פטריה, אלא הוא מעורר מחלה שתלוי בתא המארח על מנת להתרבות. במילים אחרות, כדי לסנתז תרופה שהמטרה שלה היא פגיעה בנגיף, יש צורך לפגוע גם בתא המארח שבו הוא נמצא. התא המארח- אלו תאי הגוף שלנו.
כך שתרופות הנמצאות כיום בשוק, שהן בעיקר נגזרות שונות של אציקלוביר- הן בעלות תופעות לוואי קשות. רופאים ימנעו ככל האפשר מלתת אותן בלקיחה פנימית, אלא רק במריחה חיצונית, ובכל מקרה- הן לא מתיימרות למגר את הנגיף אלא רק לטפל בתסמינים שהוא גורם באותו רגע.

מי שכן יודע להלחם בנגיפים, הם הצמחים, וגוף האדם בעצמו.
צמחים רבים מפתחים מנגנוני הגנה והתקפה כנגד נגיפי צמחים שתוקפים אותם. כאשר אנחנו נעזרות באותם צמחים, אנחנו מגייסות לטובתנו את מנגנוני הצמח האנטיויראלים ונעזרות בהם כדי למגר את הנגיף.
בנוסף, הגוף שלנו בעצמו יודע להלחם בנגיפים. הסביבה שלנו, האויר שאנחנו נושמות, מלאים בנגיפים כל הזמן. כמות הפעמים בהם אנחנו חוות תסמינים בפועל הן מועטות לעומת הזמנים בהם הגוף מצליח למגר את הנגיף בלי שהרגשנו שהוא נכנס אלינו בכלל.
מתי כן נחוש בתסמינים? כאשר הגוף חלש, ומערכת החיסון זקוקה לחיזוק, כמו בעונות מעבר.

אז מה עושות כדי לטפל בנגיף ההרפס?
קבלו שתי המלצות מעולות לטיפול בהרפס, שסוד ההצלחה שלהן הוא השילוב של שתיהן יחד:

ההמלצה הראשונה שלי היא חומצת האמינו ל-ליזין. ל-ליזין מחזקת את המערכת החיסונית, ובייחוד את חלקי מערכת החיסון המיועדים לתקוף נגיפים.
בשוק ניתן למצוא ל-ליזין בקפסולות או באבקה. אני ממליצה על השימוש באבקה, משום שבזמן הטיפול האקוטי יש צורך בכמות גדולה של ל-ליזין שאינה ריאלית לבליעה בקפסולות.
לטיפול אקוטי למבוגר יש ליטול כפית אבקה בכוס מים שלוש פעמים ביום, וניתן לעלות בהדרגה עד 12 גרם ליום.
עבור ילדים אני ממליצה להתייעץ באופן פרטני בהתאם לגיל הילד.

ההמלצה השנייה שלי היא מריחה חיצונית של שמן אנטיויראלי.
חשוב מאד להשתמש בשמנים איכותיים ואורגניים!

פורמולה אנטיויראלית לטיפול בהרפס השפתיים
בבקבוק של 30 מ"ל
10 טיפות לבנדר
8 טיפות שמן מליסה בחוחובה
4 טיפות לימון
4 טיפות קג'פוט
4 טיפות בנזואין
להוסיף מזלף של ויטמין e לשימור
ולמלא את שאר הבקבוק בשמן שקדים.

הוראות שימוש: מומלץ להשתמש מיד עם הופעת העקצוץ הראשוני.
יש לטפטף על האצבע ולהניח בעדינות על גבי השפתיים. לרחוץ ידיים היטב לאחר מכן.
לנשים בהריון יש להכין את הפורמולה ללא קג'פוט.
יש להמנע מחשיפה לשמש לאחר מריחת השמן.
עבור הרפס סימפלקס שמתפרץ במקומות אחרים, או עבור הרפס זוסטר, אני ממליצה על התייעצות פרטנית לגבי ריכוז השמן ורכיביו.

ניתן להשיג פורמולה מוכנה בקליניקה שלי.

בריאות לכולנו, ובהצלחה במעבר!