מאחר והנושא שנוי במחלוקת בציבור אתלה באילנות גבוהים: ד"ר יואל גרייף, לשעבר מנהל מכון הריאות במרכז הרפואי תל אביב, מתייחס לעניין ההתמכרות: "מבחינה נפשית מדובר בהרגל, אך זוהי גם תלות פיזיולוגית. הגוף התרגל לרמת ניקוטין מסוימת וכתוצאה מכך לדיכוי של התיאבון, לשקט ולרוגע. אדם שמפסיק לצרוך ניקוטין בבת אחת, יכול לסבול מאי סדר פיזיולוגי בעקבות השינויים בגוף. ההתמכרות לסיגריות היא חזקה וקשה להיגמל ממנה אף יותר מקוקאין". פרופ' פלטיאל וינר, מנהל מחלקה פנימית א' במרכז הרפואי הלל יפה, מצביע על הניקוטין כחומר ממכר: "עישון סיגריות עומד בקריטריונים להתמכרות, שפורסמו על ידי משרד הבריאות האמריקאי. החומר הממכר גורם לתגובה פסיכו-אקטיבית אצל המשתמש. מהסיבה הזו, אנשים יעשנו רק סיגריות שמכילות ניקוטין". "אילו עישון היה רק הרגל ולא התמכרות, ניתן לשער שהרבה יותר אנשים היו מפסיקים לעשן לנוכח המודעות הגוברת לנזקי העישון", אומר ד"ר דניאל ויילר, מומחה למחלות פנימיות ולמחלות ריאה ומנהל מכון הריאות במרכז רפואי כרמל, חיפה. "הצהרה של מעשן, כי הוא אוהב לעשן מבטאת סוג של תמימות, מכיוון שבשלב מוקדם, לאחר שמתחילים לעשן, הגוף מפתח תלות בניקוטין. למעשה, נוצרת התמכרות שקשה להינתק ממנה. בחינה פשוטה ואמינה של מידת התלות הפיזית בניקוטין אצל מעשנים היא הזמן שחולף מהרגע שמתעוררים בבוקר ועד להדלקת הסיגריה הראשונה. מי שחייב לעשן עם היקיצה, בוודאי סובל מתלות פיזית בניקוטין".